Summary of Chapter
Chapter 14: Idolatry, Judgment, and Righteousness
1. Rebuke of Idolatrous Elders (Verses 1–11)
- Elders of Israel come to Yechezkel, but G‑d reveals their hypocrisy:
- They have set idols upon their hearts and placed the stumbling block of sin before their faces.
- G‑d declares:
- Anyone who approaches a prophet while clinging to idols will receive an answer from G‑d Himself—in judgment, not favor.
- Call to Repentance:
- “Repent and turn away from your idols; remove your abominations.”
- Warning:
- Both the idolater and the false prophet will bear their guilt.
- Purpose: So that Israel will no longer stray and will truly be My people, and I will be their G‑d.
2. Four Judgments Against a Sinful Land (Verses 12–21)
- If a land sins grievously, G‑d will send calamities:
- Famine
- Wild beasts
- Sword
- Pestilence
- Even if Noah, Daniel, and Job were present, they could only save themselves by their righteousness—not sons or daughters.
- This underscores the severity of judgment and personal responsibility.
3. A Remnant for Consolation (Verses 22–23)
- Despite destruction, a remnant will survive—sons and daughters brought out from Jerusalem.
- When the exiles see their ways and deeds, they will understand that G‑d’s actions were just and not without cause.
- Purpose: To comfort and affirm that G‑d’s judgments are righteous.
Central Themes
- Idolatry begins in the heart; repentance must be wholehearted.
- False prophets and those who seek them share equal guilt.
- Righteousness is personal—cannot save others in times of divine judgment.
- G‑d’s justice is purposeful, and His mercy preserves a remnant.
Original Text
פרק יד
א וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי: ב וַיְהִי דְבַר יי’ אֵלַי לֵאמֹר: ג בֶּן אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם: ד לָכֵן דַּבֶּר אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת גִּלּוּלָיו אֶל לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִֹים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל הַנָּבִיא אֲנִי יי’ נַעֲנֵיתִי לוֹ בָא בְּרֹב גִּלּוּלָיו: ה לְמַעַן תְּפֹשֹ אֶת בֵּית יִשְֹרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם: ו לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְֹרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מֵעַל גִּלּוּלֵיכֶם וּמֵעַל כָּל תּוֹעֲבֹתֵיכֶם הָשִׁיבוּ פְנֵיכֶם: ז כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְֹרָאֵל וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּיִשְֹרָאֵל וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִֹים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל הַנָּבִיא לִדְרָשׁ לוֹ בִי אֲנִי יי’ נַעֲנֶה לּוֹ בִּי: ח וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׁמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי’: ט וְהַנָּבִיא כִי יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי יי’ פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְֹרָאֵל: י וְנָשְֹאוּ עֲוֹנָם כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֹן הַנָּבִיא יִהְיֶה: יא לְמַעַן לֹא יִתְעוּ עוֹד בֵּית יִשְֹרָאֵל מֵאַחֲרַי וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל פִּשְׁעֵיהֶם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים: יב וַיְהִי דְבַר יי’ אֵלַי לֵאמֹר: יג בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה: יד וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִאֵל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים: טו לוּ חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה: טז שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים אִם בָּנִים וְאִם בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה: יז אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה: יח וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ: יט אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה: כ וְנֹחַ דָּנִאֵל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים אִם בֵּן אִם בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם: כא כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלָים לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה: כב וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלַים אֵת כָּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ: כג וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי תִרְאוּ אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִֹיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשִֹיתִי בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים:
