מאמר זה תורגם ונערך בידי התמים שניאור זלמן שיח׳ גולדשטיין, על יסוד מאמר מאת אביו, אשר פורסם באנגלית באתר ועבר הגהה על ידו |
כיור חרסינה בפסח
שאלה:
לאחרונה עברתי להתגורר בבית חדש, והכיורים במטבח עשויים מחרסינה ולא נירוסטה. כידוע, כלי חרס לא אפשריים להכשרה. ניסיתי למצוא תוספות (אינסרטים) מתאימים לכיור, אך למרות מאמציי לא הצלחתי למצוא כאלה. אני מתחיל להילחץ. כיצד עליי לנהוג בכיור בפסח?
תשובה:
יש לנהוג כדלהלן:
- הכשרת הכיור: יש לנקות היטב את הכיור, ולאחר מכן לשפוך מים רותחים -ישירות מהקומקום – על כל שטח הכיור. פעולה זו נעשית כחומרא.
- נייר אלומיניום: יש לצפות את הכיור כולו בנייר כסף למשך כל ימי הפסח, [מאחר שאין אנו סומכים לכתחילה על הדעות שחרסינה ניתנת להכשרה.]
- השארת כלים בכיור בפסח: אין להשאיר בכיור בפסח כלים שקועים במים, אך מותר להניחם בו באופן זמני.
לפיכך: יש להקפיד לא להניח כלים בכיור כאשר עומדים בו מים, וכן שהכיור יהיה תמיד מנוקז היטב [אם יש צורך, אפשר להניח את הכלים המלוכלכים על השיש, ולשטוף אותם אחד־אחד בכיור] .
- פינוי מים חמים בפסח: אין לשפוך מים חמים (שהיד סולדת בהם) לתוך הכיור, ובפרט כשיש כלים בתוכו. יש להמתין עד שהמים יתקררו, או לערבם עם מים קרים עד שלא יהיו עוד בגדר יד סולדת בו.
הוראות אלו הם רק לכתחילה.
אבל בדיעבד, אפילו אם לא נשמר אחד מההוראות הנ”ל – כלי הפסח כשרים, גם אם:
- הכיור לא הוכשר כלל באמצעות מים רותחים.
- הכיור לא רופד בנייר כסף.
- כלים הושרו במי הכיור במשך 24 שעות בפסח.
- נשפכו מים רותחים לתוך הכיור, אף כאשר היו כלים בתוכו.
הרחבה וביאור:
- הכשרת הכיור: ישנה דיון בין הפוסקים האם חרסינה ניתנת להכשרה. למעשה, ההכרעה המקובלת היא שאי אפשר להכשירה. אף על פי כן, כדי להתחשב בדעת המיעוט הסוברת שהכשרה אפשרית, שופכים מים רותחים על הכיור (‘עירוי כלי ראשון’) כחומרא. שלב זה אינו נחשב כהכשרה שעליה סומכים למעשה, אלא כמעין גיבוי נוסף בלבד.
- נייר אלומיניום: לאחר מכן יש לעטוף את הכיור כולו בנייר כסף למשך כל הפסח, לשם חציצה בין משטח הכיור לכלי הפסח. משום שלמעשה אין אנו סומכים על הדעה הנ”ל שחרסינה ניתנת להכשרה, ולכן מתייחסים לכיור כאילו לא הוכשר. בנוסף לכך, הדבר תואם את המנהג הרווח בפסח לצפות משטחים אף לאחר הכשרתם.
- השארת כלים בכיור בפסח: במהלך הפסח עצמו, אף שמותר להניח כלים בכיור באופן זמני, יש להיזהר שלא להשאירם מושרים במים עומדים. מכיוון שלפי הדעה המחמירה, השריית כלים עלולה לגרום לטעם חמץ הבלוע בחרסינה לעבור אל תוך כלי הפסח. אף שהכיור אינו בן יומו, עם זאת, בפסח עצמו מחמירים גם בבליעות שאינן ‘בן יומו’.
- פינוי מים חמים בפסח: כמו כן, יש להימנע מלשפוך מים חמים לכיור, ובפרט כאשר יש בו כלים. שפיכת מים רותחים עלולה, לדעת המחמירים, לגרום להעברת טעם חמץ מהכיור לכלים, ואף כאן מחמירים בפסח גם שאינו בן יומו.
כל האמור לעיל הוא לכתחילה. עם זאת, במקרה זה מקילים בדיעבד אף בפסח, מהטעם שכיורים משמשים בעיקר למים קרים. ואף שלעיתים משמש גם לדברים חמים- בהלכות פסח קיים עיקרון, לפחות בדיעבד, שאפשר להסתמך על רוב תשמישו כאשר הכלי אינו בן יומו, שמאחר שעיקר השימוש בכיור הוא במים קרים, והוא לא הועמד לבליעות חמות, אין לו – אף בפסח – הכוח ההלכתי לאסור כלים למפרע.
מקורות:
עיין פסקי תשובות תנ”א, י”א; אהל יעקב עמ’ 114; נטעי גבריאל פסח סימן פ”א, א-ו.
בעניין הצורך בעירוי מכלי ראשון לכיור: עיין שו”ע הרב תנ”א, סעיפים כ”א, מ”ו, נ”ח בנוגע לשולחנות.
בדין כלי חרסינה (פורצלן) אם נחשבים ככלי הניתן להכשרה: עיין שו”ע יו”ד קכ”א, כ”ו; שדי חמד מערכת ה’, ל’; משנה ברורה תנ”א, ס”ק קס”ג; פסקי תשובות תנ”א, סעיף ס”ב.
בעניין חשש כבוש כמבושל בשהיית מעת לעת (24 שעות): עיין שו”ע הרב תמ”ז, כ”ד-כ”ה; תנ”א, ס’.
בחשש עירוי מים חמים לכיור שלא הוכשר: עיין שו”ע הרב תנ”א, נ”ט – בעניין מנהג הנשים שלא להשתמש בכלי שהוכשר בעירוי מכלי ראשון; רמ”א יו”ד ק”ה, ג’; ט”ז שם, ס”ק ו’; פרי מגדים-משבצות זהב שם, ס”ק ו’; אורח חיים סוף תנ”ב; אליה רבה תנ”א, מ’; דרכי תשובה ק”ה, צ”ו-ק’; אוצרות ירושלים חי”א עמ’ קע”ב; מנחת יצחק ח”ה, פא.
בעניין איסור אינו בן יומו בפסח: עיין שו”ע הרב תמ”ז, ח’; תנ”א, ל”ג וסעיף ס”ג; תנ”ב, י”ט.
בעניין דין רוב תשמישו: עיין שו”ע הרב תנ”א: כ”ז-כ”ח, ל”א, ל”ג, ע”ב. ובסעיף כ”ז כתב: “ולעניין הלכה יש להחמיר לכתחילה כסברא האחרונה וכן נוהגין ואין לשנות”.
