הפסק לאחר אמירת קריאת שמע שעל המיטה ואחר ברכת המפיל^[1]:

אין לאכול, לשתות או לדביר לאחר אמירת קריאת שמע שעל המיטה [גם אם לא ברך עדיין “המפיל”^[2], וכל שכן אם כבר ברך], אלא יש לישון מיד לאחריה^[3].

יש פוסקים^[4] הסוברים שאם אדם מדבר אחרי ברכת המפיל קודם שנרדם, הרי זו ברכה לבטלה. משום כך, ישנם קהילות ויחידים שנוהגים שלא לומר את ברכת המפיל בשם ומלכות, מספק שמא ידברו לאחריה^[5]. מאידך, פוסקים אחרים סוברים^[6] שלא קיים ב”המפיל” עניין של ברכה לבטלה ואין להימנע מלברך בשם ומלכות^[7]. ההלכה נפסקה כדעה האחרונה^[8].

הפסק בזמן: יש פוסקים^[9] שאומרים שצריך לומר קריאת שמע ו”המפיל” רק כשמרגיש את עצמו נרדם במיטה ולא קודם, בשביל לא להיכנס למצב של הפסק זמן. אולם פוסקים אחרים^[10] סוברים שאין צורך להמתין עד שירגיש כך, אלא יש לקרוא ולברך לפני [מיד עם השכיבה במיטה], שמא יירדם קודם אמירתה^[11]. למעשה, ההלכה נפסקה כדעה האחרונה^[12].

לסיכום: לכתחילה אסור לעשות הפסק של דיבור או אכו”ש לאחר המפיל וכן לאחר אמירת ק”ש שעה”מ. עם זאת, אם נעשה הפסק לאחר ברכת המפיל – רוב הפוסקים סוברים שזה לא ברכה לבטלה.

 שאלות ותשובות:

• האם מותר לאכול, לשתות או לדבר לאחר קריאת שמע/ברכת המפיל – בשעת הדחק?

אם כבר אמר קריאת שמע אך עדיין לא בירך ברכת המפיל – מותר לדבר או לשתות במקרה של צורך.  אבל, עליו לחזור ולומר את הג’ פרשיות לאחר מכן^[13].

אם כבר בירך “המפיל”—הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים הנ”ל, האם קיים בה ברכה לבטלה:

לפי הדעה הראשונה^[14]: אין להפסיק כלל לאחר מכן, אפילו בשעת צורך גדול.

לפי הדעה האחרונה^[15]: בשעת הצורך מותר לאכול, לשתות או לדבר, אף לאחר אמירת ברכת המפיל.

למעשה: ההלכה נפסקה אכן כדעה האחרונה, אבל יש לעשות זאת בשעת צורך גדול בלבד^[16].

________________________________________________________________________________________________________________

[1] רמ”א אורח חיים סימן רל”ט סעיף א’; בית יוסף שם; כל בו סימן כ”ט: “כל ישראל נוהגים…”; רוקח סימן שכ”ז; רבינו ירוחם נתיב ג’ חלק ב’; אורחות חיים קריאת שמע בשם רבינו אשר; ספר המנהגות לרבינו אשר עמוד י”ז; רבינו מנוח תפילה ז’:ב’; לקט יושר עמוד מ”ה.

מעיקר הדין: מדברי הפוסקים משמע שמן הדין מותר לדבר ולעשות הפסק לאחר ברכת המפיל, ואין זה שונה מדיבור לאחר ברכת “הנותן לשכוי בינה”. אלא מצד המנהג אין מפסיקים. ראה לקט יושר שם; וכן משמע מדברי הראשונים שכתבו זאת כמנהג בלבד או כמנהג מקצת; וכן כל הפוסקים המובאים להלן, ובפרט בספר תהילת חיים ב:מ”א מביא בשם קונטרס עלי תרופה: שאין איסור זה מוזכר בראשונים, והרמ”א הביאו כמנהג בלבד, ושעדיף לדבר פעמים רבות לאחר “המפיל” מאשר להימנע מלברך; וכן אורחות חיים ספינקא רל”ט:ג’ בשם מאורי אור, שהמנהג הוא לשתות ולדבר בשעת צורך.

[2] משנה ברורה סימן רל”ט ס”ק ד’.

[3] הטעם: מן הפסוק “אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה” (רמ”א שם; כל בו שם).

[4] משמע מסדר היום שם, שפסק שזו ברכה לבטלה אם נאמרה קודם שינה בפועל; סידור בית עובד; בן איש חי פרשת פקודי י”ב: “מנהגי ומנהג אבותי, וכן רבים מישראל, שלא לומר ברכת המפיל בשם ומלכות, שמא ידברו לאחר מכן, ויש פוסקים הסוברים שאם ידבר הרי זו ברכה לבטלה“; וכן משמע ממשנה ברורה שם ובביאור הלכה שם ד”ה “סמוך”; וכן אפשר ללמוד כן מאדמו”ר הזקן סימן ו’ סעיף ח’ ומגן אברהם שם, שפסקו לגבי מי שישן, התעורר וחזר לישון, שיאמר המפיל בלי שם ומלכות—וזה מבוסס על ‘סדר היום’ שהשווה את המפיל לברכות הנהנין; ראה גם שו”ת שבט הקהתי א:ק”א; שו”ת תשובות והנהגות ב:ק”ל; פסקי תשובות רל”ט:ג’.

[5] סידור בית עובד; בן איש חי שם, וכן מנהג אנשי ירושלים; ראה גם שו”ת שבט הקהתי שם; שו”ת תשובות והנהגות שם; פסקי תשובות שם הערה ט”ז.

[6] משמע מהראשונים שם; כנסת הגדולה שם ואליה רבה רל”ט:ג’, שברכת המפיל נאמרת “על מנהג העולם”, מובא במחצית השקל שם ובפרי מגדים שם; חיי אדם כלל ל”ה סעיף ד’; מקור חיים לחוות יאיר קיצור הלכות (מתיר לומר ערבית לאחר המפיל); סידור יעב”ץ (מתיר לדבר בשעת צורך); ביאור הגר”א סימן תצ”ב (שאפילו אם לא ישן בסוף, אין זו ברכה לבטלה); אשל אברהם בוטשאטש תניינא רל”ט; מהריץ חיות ברכות י”א:ב’; בירך את אברהם עמוד ק”ב—שכך המנהג; יפה ללב רל”ט:ב’; תהילת חיים שם בשם קונטרס עלי תרופה; אורחות חיים ספינקא שם בשם מאורי אור (מתיר אף לכתחילה לדבר); ערוך השולחן רל”ט:ו’ “ודאי שאין זה דומה לדין הפסק בשאר ברכות“; ברכת הבית ל”א:ב’; פרי השדה א:צ”ג; התעוררות תשובה א:קי”ד; כף החיים רל”ט:ז’; הליכות שלמה פי”ג סעיף ט”ו; באר משה א:ס”ג; ציץ אליעזר ז:כ”ז; יחווה דעת ד:כ”א; רבבות אפרים ו:קכ”ג; ח:פ”א; פסקי תשובות שם.

[7] הטעם: ברכת המפיל נתקנה על טובת השינה הכללית שמקבלים בני אדם, ולא על שינה פרטית של האדם. ולכן אין זה שונה מברכת “הנותן לשכוי בינה” לאחר שמיעת התרנגול. ראה כנסת הגדולה שם; אליה רבה שם; מחצית השקל שם; פרי מגדים שם; חיי אדם שם; מהריץ חיות שם; אורחות חיים ספינקא; בירך את אברהם שם; יפה ללב שם; כף החיים שם.   ויש אומרים שהברכה נתקנה על עצם ההכנה לשינה. (אשל אברהם בוטשאטש שם).

[8] כך פסקו רוב הפוסקים המובאים לעיל, וכן משמע מכל הפוסקים המובאים להלן, שמתירים אכילה או דיבור לאחר המפיל, וכן הכלל הידוע “ספק ברכות להקל“.

[9] סדר היום, מובא במגן אברהם סימן רל”ט ס”ק ג’; ברכת הבית ל”א:ב’.

[10] כנסת הגדולה סימן רל”ט, מובא במגן אברהם שם; אליה רבה שם; מחצית השקל שם; פרי מגדים שם; חיי אדם כלל ל”ה סעיף ד’; אשל אברהם בוטשאטש תניינא רל”ט; מהריץ חיות ברכות י”א:ב’; בירך את אברהם עמוד ק”ב—שכך המנהג; יפה ללב רל”ט:ב’; תהילת חיים שם בשם קונטרס עלי תרופה; אורחות חיים ספינקא שם בשם מאורי אור (מתיר אף לכתחילה לדבר); ברכת הבית שם; כף החיים רל”ט:ז’.

[11] ישיבה בטלה על המיטה עד שיירדם—אינה נחשבת להפסק. (מגן אברהם שם).

[12] כך פסקו רוב הפוסקים המובאים לעיל. וכן משמע ג”כ מכל הפוסקים שמתירים אכילה או דיבור לאחר המפיל.

[13] משמע מרמ”א סימן רל”ט סעיף א’; סידור יעב”ץ; משנה ברורה שם ס”ק ד’.

[14] משנה ברורה שם; בן איש חי פקודי י”ב: “מנהגי ומנהג אבותי, וכן רבים מישראל, שלא לומר ברכת המפיל בשם ומלכות, שמא ידברו לאחר מכן, ויש פוסקים הסוברים שאם ידבר הרי זו ברכה לבטלה”; וכן אפשר ללמוד כן מאדמו”ר הזקן סימן ו’ סעיף ח’ ומגן אברהם שם, שפסקו לגבי מי שישן, התעורר וחזר לישון, שיאמר המפיל בלי שם ומלכות—וזה מבוסס על סדר היום שהשווה את המפיל לברכות הנהנין.

[15] מקור חיים שם; סידור יעב”ץ; תהילת חיים שם בשם קונטרס עלי תרופה; אורחות חיים ספינקא שם בשם מאורי אור (מתיר אף לכתחילה לדבר); ברכת הבית שם; פסקי תשובות רל”ט:ג’.

[16] כך קבעו רוב הפוסקים של הדעה האחרונה, וככך העידו על המנהג, ולא חל פה הכלל “ספק ברכות להקל” (ראה כף החיים שם). עם זאת, מהעובדה שאדמו”ר הזקן הביא את דעת סדר היום לגבי חזרת הברכה, נראה שיש לסמוך על ההיתר בשעת צורך גדול.