הברכה על המצה[1]:

במהלך חג הפסח[2], ברכת המצה היא לכל הדעות[3] ‘המוציא לחם מן הארץ’.

לאורך כל השנה: רוב הפוסקים[4] הכריעו שברכת המצה נשארת ‘המוציא’ גם במהלך כל השנה[5], וכך גם נראה מפסיקתו של כ”ק אדמו”ר[6].

לעומת זאת, יש פוסקים[7] החולקים וסבורים שהיות ולמצה יש מעמד זהה ללחם מזונות (‘פת הבאה בכיסנין’), לכן, במשך כל השנה היא נחשבת ‘מזונות’ אלא אם כן קובעים עליה סעודה (כמו כל ‘מזונות’).

עקב כך, כמה פוסקים כתבו ש’איש ירא אלוקים’ צריך לאכול את המצה בתוך סעודה על לחם ממש או לקבוע עליה סעודה מלכתחילה (דהיינו לאכול שיעור קביעת סעודה).

למעשה, מנהג יהדות אשכנז- כפי הדעה הראשונה, לומר “המוציא” ו”ברכת המזון” במשך כל השנה[8]. מנהג יהדות ספרד- כפי הדעה השנייה, להעמידה כ’לחם מזונות’[9].

המחמירים אוכלים את המצה (כפי הדעה האחרונה) או בתוך סעודה על לחם ממש או בכמות של שיעור קביעת סעודה.

מצה עשירה: במשך כל השנה (גם בפסח- למי שאוכל מצה עשירה בפסח) היא נחשבת ‘מזונות’ אלא אם כן קובעים עליה סעודה (כמו כל ‘מזונות’).

_____________________________________________

[1]ראה שו”ת ‘יחוה דעת’ חלק ג’ עמ’ 12, ‘פסקי תשובות’ סי’ קס”ח סע’ י”ג, ‘הלכה ברורה’ סי’ קס”ח ס’ כ”ה.

[2] גינת ורדים [הלוי] גן מלך 64; חיד”א במחזיק ברכה 158:5; מהר”ם

[3] הסיבה: א) בפסח המצה היא המאכל העיקרי שאנו אוכלים וב) בגלל המצווה היא מקבלת חשיבות גדולה יותר. [חיד”א שם]

[4] כנסת הגדולה 158:1 ותשובה 344 בשם מוריו; בית דוד 70 ו-83; יד אהרן 158; קרבן אישה 4; חיד”א במחזיק ברכה 158:5 מסיים כמו בית דוד; חסד לאברהם 15; אהל יצחק 4; חכות הפסח 482:1; מגן גיבורים 168:5; אשל אברהם בוצ’ך 168; כף החיים 158:43 [שולל את פסיקת מזונוס, אם כי מסכם לאכול בסעודה]; אבני שהם א’ 17; הרב שלמה יוסף זוין בסופרים וספרים 319; חלקת יעקב 48; מנחת יצחק א’ 71 “אין אדם בעל ריח תורה שיאכל אותו בלי לרחוץ באומרו המוציא וברכת המזון”; שבט הלוי א’ 205; ציץ אליעזר י”א 19; תשובות והנהגות 3:73

[5] הסיבה: מכיוון שהמצה אינה דומה לקרקרים רגילים, א) היא נעשית לשם אכילת ארוחה ולא רק לנשנוש וב) היא עבה יותר מהקרקרים הרגילים המוזכרים ב 168:7. לפיכך אין זה דומה לחוק הקרקרים המקבלים את ברכת מזונוס. [פוסקים שם; ראה אדמור 168:12; מ”ב 168:36]

[6] מלבד ההנמקה המובאת בפוסקים שם, אדמור בליל הסדר ב’ 7-8 ו לואץ’ משמיט את הדעה הקובעת שקרקרים הם מזונוס, ומכאן רומז שכל קרקרים מקמח ומים נשארים תמיד חמוצים. [ראה קצוס השולחן 48 הערת שוליים 11]

[7] ראה מחזיק ברכה שם, לשאלותיו על פסק דין בית דוד שם, [אם כי מסכם כמוהו]; עול”ש שמואל 3; בית מנוחה דיני נתילות ידעים 4; צרור חמור חיה שרה עמ’ 25ב; פקודאס אלעזר 168; מנחת שמואל 3; שדי חמד ברכות א’ 10 מגן על פסק הדין של בית מנוח; פוסקים ביהודה דע”ש ג’ 12; או לציון ב’ 13-3; איש מצליח ב’ ג’ 5; רבי מרדכי אליהו פסק שהיא הופכת למזונוס רק לאחר פסח שייני.

[8] הסיבה: כמצה דומה לקרקרים שנידונו במיכ”ר ק”ח, ז.

[9]